זה התחיל ממכירה של משחק. זה נגמר בפודקאסט, ערוץ יוטיוב, הרצאות, וקהילה של אלפי אבות גיימרים.

רגע לפני שעלה עוד פרק בערוץ היוטיוב, תפסתי לשיחה את לירון ואסף, שניים מהקולות מאחורי אבות וחרבות – פודקאסט על הורות וגיימינג שלא מתנצל, לא מתרפס, ובעיקר לא שותק. ישבנו לדבר על ההתחלה, הדרייב ליצירה, החזון, וגם – על הנשים שמחזיקות הכל מאחורי הקלעים.

"אז מי אתם בכלל?"

לירון: "זו שאלה שאנחנו שומעים הרבה. התשובה הקצרה – אנחנו אבות, אנחנו גיימרים, ואנחנו לא מוכנים לוותר על אף אחד מהכובעים האלה. התשובה הארוכה? אני מכרתי פעם עותק של Jedi Fallen Order לבחור רנדומלי בשם שחר גרינשפן. שיחה מקרית על המשחק הפכה לשיחה ארוכה, ואז לשיתוף פעולה. שחר אמר לי, 'אחי, בוא נקים פודקאסט.' לא עשיתי את זה אף פעם, אבל זרמתי. ככה נולד אבות וחרבות. ומאז… הכול התפוצץ."

"התחלנו כפודקאסט – אבל גילינו שיש כאן צורך הרבה יותר גדול"

אסף: "אני בכלל הצטרפתי כפאנבוי. הייתי מגיב סדרתי בקהילה הקטנה שלהם בפייסבוק – אז היו שם 120 איש בקושי. יום אחד שחר שלח לי הודעה במסנג'ר, קרא לי 'אסי' (רק אמא שלי קוראת לי ככה) ושאל אם בא לי להצטרף לפרק. הייתי אחרי בינג' של איזה 20 פרקים – אז נכנסתי ישר לעניינים. זה התחיל כמשהו חד פעמי, אבל אחרי הפרק הראשון, שאלו אותי אם אני רוצה להישאר. משם זה כבר נהיה החיים עצמם."

"אנחנו עובדים בזה מהזמן שאין לנו"

״היום שלנו לא פשוט. אנחנו שנינו עובדים במשרה מלאה, הורים במשרה מלאה – ואז, כשכולם נרדמים, מגיע הפודקאסט.
יש ימים שאני יודע שיש לי 10 דקות לבד בבית – אני מקים את הסטאפ, מדליק מיקרופון, ומקליט. זה הפשן שלנו. זה לא תחביב, זו שליחות." כך ציין לירון.

״תוסיפי לזה מאות הודעות ביום בינינו. וואטסאפים, רעיונות, צחוקים, עצבים. לפעמים זה כבר נהיה בלתי אפשרי לעקוב. הקמנו קבוצת עבודה כדי שנוכל להפריד בין שיחות על החדשות לפרק הקרוב, לבין ההומור של 23:00 בלילה." אסף היה נרגש להגיד.

"איך משלבים הורות עם גיימינג? התשובה: עם הרבה תמיכה – והרבה חרבות"

לירון: "אם לא היו לנו נשים שמבינות ותומכות – זה לא היה קורה. חד משמעית. שלי, אשתי, סיימה איתי את Diablo III, את It Takes Two, היום היא מזהה גיימפליי רק מהאוזן. אנחנו משחקים יחד, חיים את זה יחד."

אסף: "אצלי זה היה הפוך – אשתי צופה אקטיבית. בעיקר במשחקי Souls, צועקת עליי בזמן שאני מנסה לעבור בוס. אבל כן – היא תומכת, רואה את הפוטנציאל, יודעת שזה לא רק תחביב. זה משהו שאנחנו בונים סביבו חיים."

"אבות, אבל לא רק"

הייתי חייבת לשאול את השאלה המתבקשת אודות האימהות – מה איתן? אין אימהות גיימריות או שהכל מקוטלג לאבות? בתשובה חד משמעית השניים ציינו עד כמה הקהילה היא פתוחה לכולם ולכולן.

לירון: "אנחנו אבות – כי זה מה שהיינו כשהתחלנו. ארבעה אבות. אבל זה ממש לא אומר שהקהילה לגברים בלבד. יש לנו לא מעט נשים בקהילה, והן לא רואות בעיניים. הן הכי פעילות, הכי דעתניות, הכי נשמה."

אסף: "חיפשנו חרוזים עם 'אמהות' וזה לא נגמר טוב. 'אמהות לוהטות' נשמע יותר כמו ערוץ טיקטוק למבוגרים בלבד. אז נשארנו עם אבות – אבל הדלת פתוחה לכולם."

"ומה עם הנושאים שאתם מפחדים לגעת בהם?"

אסף: "אין כזה דבר. אנחנו לא מצנזרים את עצמנו. לא את הדעות שלנו, לא את השפה שלנו – ואם מישהו לא מתחבר, זה בסדר."

לירון: "יש פרק על Switch 2, קראנו לו 'חייבים לדבר על הסוויץ’'. רצנו שם שעה של רנטים. קיבלנו תגובות של 'סוף־סוף מישהו אומר את האמת'. גם אם זה לא תמיד פוליטיקלי קורקט – זה מה שאנחנו. אין פילטר. זו גם הסיבה שהקהילה בפייסבוק כל כך חיה – אין אישורי פוסטים, אין סינון, רק כללים בסיסיים של כבוד."

"הפרק שהכי אהבתם?"

אסף: "Donald Dick – פרק 42. השם אומר הכול. הכי טתונף, הכי אנחנו."

לירון: "והפרק על הסוויץ'. בלי לחשוב פעמיים. זה תפס, זה עורר שיח, זה שיקף בדיוק את הקול שלנו."

"ומה עם הילדים? כבר מצטרפים לפודקאסט?"

לירון: "הילד שלי היה איתנו בפרק של The Last of Us. דיבר דברי טעם, ואני לא אומר את זה רק כי אני אבא שלו."

אסף: "הבת שלי אוהבת לשחק איתי חברתיים. זה חלק מהחיים שלנו. ‘”הילדים גדלים בסביבה שבה גיימינג הוא לא בזבוז זמן – הוא תרבות. שיחה. קהילה."

לסיום: מה אתם רוצים שיידעו על אבות וחרבות?

לירון: "שזה לא מקרי. זו עבודה קשה. זה פרויקט שקם מתוך כאב, עייפות, אהבה – והרבה חוסר שינה. התחלנו מארבעה אבות שמשחקים במחתרת. היום יש לנו קהילה של אלפים, הרצאות, יוטיוב, טיקטוק – והכי חשוב? את החופש להיות מי שאנחנו."

אסף: "אנחנו לא נהיה אף פעם הפרויקט שכולם אוהבים. וזה בסדר. האנחנו כאן בשביל האנשים שרוצים לשמוע דעה כנה. לא לשמוע מה נכון. לשמוע מה אמיתי. ומי שיבוא איתנו – אנחנו נרים לו חרב."

רוצים לשמוע עוד? חפשו אבות וחרבות ביוטיוב, ספוטיפיי, פייסבוק או פשוט תיכנסו לקהילה.
אזהרה: אתם עלולים להתמכר.