בסרט חוזרת דמותה של אדי (צ'רליז ת'רון), שאיבדה את חיי הנצח but regained them להיכנס לנקודת זינוק חדשה. הפעם עולה לסיפור Quỳnh (Vân Veronica Ngô), חברתה לשעבר שנקברה על ידי האנושות ונצרבת בנקמה עצומה – כישרון הופך לכעס – עליה מתפקדת דאורית עוצמה בשם Discord (Uma Thurman).
אחרי סצנת פתיחה במתקפת חימוש שאפילו לא שורצת בתשוקה – צופים מתבאסים מהחזרה של החבורה המקורית (KiKi Layne, Marwan Kenzari, Luca Marinelli, Chiwetel Ejiofor), בלי איזו שמץ של שינוי משמעותי בדמויות או אמוציות שיוצרת הזדהות.
אקשן מול ציפיות:
הסרט מביים קרבות מאוד מתוכננים, אבל חסרי עוצמה דרמטית – התמורה לא מספקת. גם הצפייה בקרב המרכזי—צ'רליז vs אומה—מאכזבת בגלל תאורה חשוכה, קצב נרטיבי נמוך וצנזורה רגשית .
אין תנועה מהותית במשימות – בדיוק ההיפך: מעט מדי מוסיפות שליטות אקשן עד שהקרב המרכזי נראה חסר גימור .
עומק דמויות ודרמות:
הפוטנציאל בין אדי ל-Quỳnh מקבל קוד למיניות מפוזרת – מבט אחד או סצנה אחת מהדהדת יותר מאשר ביטוי אמיץ של היכרות אנושית . התוצאה: זוגיות בלתי נראית שמרגישה כמו "פוטנציאל ישן".
יתר הדמויות כמו Joe, Nicky ו-Copley עושים כמעט כלום, וQuỳnh עצמה מצאו נלהבת מאוד – אבל לא ראו אותנו להתחבר אליה שוב.
סיכום ומסקנות:
| יתרונות | חסרונות |
|---|---|
| המשך לקו הפרנצ'ייז והעולם של The Old Guard | אקשן רדוד והתרגשות רגשית שטחית |
| סיפור נקמני עיקרי עם פוטנציאל רגשי משמעותי | ביצועים מצומצמים של השחקנים והנראות |
למרות רצוננו לחזור ליקום מלהיב, The Old Guard 2 מרגיש כמו עוד פרק מתמשך שעייף ונדוש – ולא כמו סרט המשך שמרחיב ומשלים.
The Old Guard 2 מציע במה ביטוי דמויות ותשוקה, אבל משאיר תחושה של הזדמנות אבודה: קרבות מהאגדות, צמד לוחמים מלא אנרגיה, הפוטנציאל – תמיד היה שם, אבל התרגום לקולנוע לא חטף.
