למה אד ג’ין? הבחירה להפוך אותו ללב סדרה
עונה 3 של Monster נפתחת באתגר ייחודי: לבחור דמות פחות מוכרת, אך שעיצבה את הדמיון הקולנועי כל כך עמוק, אד ג’ין (Ed Gein), אדם שמורשתו נרטיבית חדרה לתרבות הפופולרית כמעין “אב המפלצות” שמאחורי דמויות כמו נורמן בייטס, באפלו ביל ו־לדרפייס.
המפיקים ראו בג’ין לא רק פושע קיצוני, אלא דמות מורכבת של פסיכוזה, בדידות והשפעה תרבותית נרחבת. הופעתו של טום הולנדר בדמות אלפרד היצ’קוק, כאיש הקולנוע שהושפע ממנו, מוסיפה לחיבור בין עולם האימה למקורותיו.
שחקנים ודמויות: הדינמיקה שבין אם לבן, היוצר לנברשורת
- צ'רלי האנאם מגלם את אד ג’ין: פרויקט תובעני שדרש מהשחקן ירידה משמעותית במשקל והתמסרות מלאה לבניית דמות עם קליפות רגשיות רבות.
- לורי מטקאלף מגלמת את אוגוסטה ג’ין: האם הדומיננטית, הדמות הקריטית ביישום הבקרתיות הרגשית על בנה. הדמות שלה מוצבת ככוח מניע מרכזי לרגשות האשמה והאובססיה של אד.
- דמויות נוספות: סוזאנה סון מגלמת את אדלין ווטקינס: הדמות הנשית שמנסה לחדור לעולמו, טום הולנדר בתפקיד היצ’קוק, ואוולין הארטלי (בכיכובה של אדיסון ריי) בתפקיד מיסתורי שמחבר בין מותו של ג’ין לבין תעלומות רחבות יותר.
הבחירה בדמויות קולנועיות כמו היצ’קוק ונורמן בייטס (דרך האימפקט שלו) מראה עד כמה הסדרה רואה את עצמה לא רק סיפורת פשע אלא תרבות-מחקר על היחסים בין אמת, פנטזיה והשפעה על המדיה.
יסודות הסיפור: פשע, מסתורין, פסיכוזה
בסדרה מוצגים אירועים מרכזיים מחייו של ג’ין: רצח אישה, ברניס וורדן, גילוי של מערך זוועתי בביתו הכולל חפצים מורכבים מחשבון של שרידים אנושיים, וחפירות קברים לצרכי אובססיה.
אולם נקודה קריטית שמובאת לבחינה: האם ג’ין הוא בכלל "רצח סדרתי" לפי ההגדרות החוקיות? לפי ביוגרפיה מקיפה, הוא הודה בשתי רציחות בלבד, וזה יוצר מעין ריחוק קטגוריאלי האם הסדרה מתארת פשע מודולרי או מיתוס שמתפשט מעבר לגבוליו ההיסטוריים?
עוד נקודה מקשרת: ההשפעה הנפשית של אובדן האם, הבידוד הכפרי, הדיכוי הדתי וההידרדרות ההדרגתית — כל אלה מוצגים ככוח דוחף להתרחקות מהמציאות.
המשקל הביקורתי: בין נשימה תיאטרלית למלכודת המציאות
הבחירה להפוך דמות עם מעט תיעוד, כזו שהרבה ממעשיה נותרו בגדר ספק והשערה לסדרה רחבת היקף מעוררת גם מחלוקות:
- מבקרים מציינים שהסדרה נוטה להסמיק אל עבר השבחת הדרמה והאסתטיקה על חשבון דיוק היסטורי או התעמקות רגשית.
- יש הטוענים שההצגה של ג’ין כמפלצת “תרבותית” מתעלמת מהקורבנות האנושיים ומפשטת את משמעות הפשע.
- מצד שני, התמזגות עם מוטיבים קולנועיים עיצוב חושך, חזרות על דימויים מהסרטים שהוא השפיע עליהם, יוצרת שכבות מעבר לסיפור הפשע הביוגרפי.
הבמאי וכותב הסדרה, Max Winkler, אף טען כי הסדרה איננה מיועדת לגרפיות מפחידה בלבד, אלא למיפוי פסיכולוגי עמוק של אדם שהפך סמל.
בין אומנות לאחריות: האם אפשר ״לתאר״ כל פשע?
בתחום true crime נוצרת מתח תמידי: הרצון לחשוף ולהבין מול הסכנה של הפיכתו של פשע למצגת בידור.
יש כאן מעבר בין טבעה של הצגה לבין פשע אמיתי ומגע עדין בין עוצמה דרמטית לסטייה פסיכולוגית. הסדרה שואפת להחיות את ההפחדה, אך גם להציב תעלומות של זהות, אשמה וזיהום תרבותי.
השאלה שצריכה ללוות כל צפייה: באיזו מידה הדרמה מקדשת את האמת, ובאיזו מידה היא מסתירה אותה?
Monster: The Ed Gein Story הוא ניסיון שאפתני לפרוץ גבולות בין פשע אמיתי ואימה קולנועית. עם הופעות בולטות, אסתטיקה מדויקת וחשיפה של הדור של “המפלצות התרבותיות”, היא מנסה להכניס אותנו לראש של אדם שמחריד ובמקביל לעורר שאלות על גבולות האמנות והאחריות.
במשך הצפייה, ככל שמתרכזים בדמויות, המתח אינו רק בין חיים ומוות, אלא בין מה שמציאותי למה שנוצר על ידי הדמיון שלנו. האם הסדרה תצליח להנחית תובנה חדשה על “הרוע האנושי”? הזמן יגיד.
