סדרת סרטי האימה הקטלנית "Final Destination" חוזרת – ולא סתם חוזרת, אלא בדם ואש. הסרט החדש Final Destination: Bloodlines, שהושק השבוע בצפון אמריקה, רשם את הפתיחה החזקה ביותר בתולדות הפרנצ'ייז, כשכבר ביום הראשון הכניס סכום עתק שהיווה זינוק של 187% לעומת הסרט הקודם בסדרה – נתון שמעטים ציפו לו, אך רבים חגגו.
תחייה מחדש של מותג עם קהל נאמן
Bloodlines, שהופץ על ידי Warner Bros ו-New Line Cinema, הוא הסרט השישי בסדרה, אך גם מהווה סוג של פריקוול – ומתאר את "הדור הקודם" של המוות שלא מתכוון לוותר. בשונה מהסרטים הקודמים שהתמקדו בדמויות צעירות בנות זמננו, Bloodlines חוזר אחורה בזמן – מהלך שהוכיח את עצמו כאפקטיבי גם בקופות וגם אצל המבקרים.
שיאים חדשים ביום פתיחה
ביום הראשון להקרנתו, הסרט הכניס סכום מוערך של X מיליון דולר (הנתון המלא טרם פורסם רשמית, אך לפי Koimoi מדובר בשיא כל הזמנים לסדרה). בכך הוא עקף את שיא הפתיחה של Final Destination 5, שהיה נחשב עד כה להצלחה הקופתית הגדולה ביותר בזיכיון.
"אנחנו גאים שהקהל ממשיך לחזור לסרטים האלה," אמרה המפיקה הראשית באירוע ההשקה בלוס אנג'לס.
"Bloodlines הוא יותר מסרט אימה – הוא הומאז' למהפכה שהתחילה ב-2000 והמשיכה לדפוק בדלתות הפחד שלנו עד היום."
החידוש: כבוד למקור עם קריצה לעתיד
מלבד האפקטים המחודשים והסצנות הגרפיות שעדיין מצליחות לזעזע, הסרט מצליח לשלב סיפור רקע עשיר, דמויות מעוררות אמפתיה, ואפילו אלמנטים מטא-קולנועיים שמתכתבים עם מות הז'אנר עצמו. אחד המהלכים שקיבלו הכי הרבה תשבחות הוא חזרתו של טוני טוד – האיש שהפך לדמות האייקונית ביותר של הסדרה – והפעם בתפקיד עם משקל מיתי, שמרחיב את "המיתולוגיה של המוות".
הרשת גועשת – וגם המבקרים מתרככים
ב-TikTok וב-X (טוויטר), התגובות לא איחרו לבוא:
"זה הסרט הכי חכם בסדרה מאז Final Destination 2", כתבה משתמשת תחת ההאשטג #Bloodlines.
"מפחיד, מפתיע ומלא רגעים של 'לא! אל תיכנס לשם!'"
גם הביקורות בעיתונות החלה לשקול מחדש את היחס לפרנצ'ייז. בעוד שבעבר נחשבה הסדרה ל"ממתק אימה קליל", Bloodlines זוכה ליחס מכובד, כשלראשונה מועלה הרעיון שסרט מסדרת יעד סופי ראוי למעמד של "אימה מודרנית משמעותית".
סיכום
Final Destination: Bloodlines מוכיח שסדרת האימה הוותיקה לא אמרה את המילה האחרונה. עם פתיחה מזהירה, עלילה עשירה והחזרת דמויות אהובות – מדובר בקאמבק שמזרים דם חדש לז'אנר כולו. אם זו ההתחלה, אי אפשר שלא לתהות: האם המוות באמת בלתי נמנע – או שאולי הוא פשוט… מתגעגע?
