The Black Phone 2: השיחה שחוזרת מהמתים

אחרי ההצלחה האדירה של סרט האימה הראשון, "The Black Phone", יוניברסל ופלאמס פרודקשנס מחזירים את פינני, גוון והטלפון המקולל לסיבוב נוסף. ב־"The Black Phone 2" המתרחש ארבע שנים אחרי הסרט המקורי, העבר שב פינס אותנו – הפעם למחנה קפוא שבו לא רק רוחות, אלא גם זיכרונות, מסרבים להיקבר.

על ידי עדן ביטון - בעלים

לפני חודש 1

רשת חברתית X

השיחה שלא נגמרה

ב־2021 הצליח "The Black Phone" להחזיר את תחושת האימה הפסיכולוגית של פעם — זו שמתמקדת בילדים, טראומה, ובאכזריות אנושית שנראית אמיתית מדי. הוא גרף רווחים של מעל 160 מיליון דולר על תקציב קטן פי עשרה, והפך לקאלט בין לילה.

כעת, ארבע שנים אחרי, מגיע החלק השני – "The Black Phone 2" – עם אותם יוצרים: הבמאי סקוט דריקסון והתסריטאי C. Robert Cargill, שחוזרים אל דמויותיהם של פינני וגוון בייק. אבל במקום לשחזר את הנוסחה, הם מנסים משהו אמביציוזי יותר: להפוך את האימה לסוג של טיפול קבוצתי – בין חיים למתים.

חזרה לעבר שמסרב לגווע

עלילת הסרט מתרחשת בשנת 1982, ארבע שנים לאחר שהילד פינני בייק (מאייסון תֵימס) שרד את החטיפה בידי "הגראבר" – דמות הרוצח הסדרתי שגולמה באופן מצמרר על-ידי אית'ן הוק. פינני מנסה לבנות חיים חדשים, אך אחוז פחדים וחזיונות מהעבר. אחותו גווין, שהייתה חולמת חזונות גם בסרט הראשון, מוצאת עצמה שוב נשאבת לסיוטים שמנבאים אסון – הפעם במחנה נידח בשם Alpine Lake.

כשגופות קפואות מתגלות מתחת לקרח, מתברר שהטלפון השחור לא סיים לצלצל. הקולות הישנים חוזרים, אך הם כבר לא רק רוחות – אלא מצפונו של פינני עצמו.

מה השתנה – ומה נשאר אותו דבר

ההבדל הבולט ביותר בין שני הסרטים הוא המעבר מהמרתף החשוך של הסרט הראשון למרחב הפתוח, המושלג והקפוא של השני. אם בסרט הראשון הקהל הרגיש לכוד יחד עם הילד במרתף, כאן האימה מתרחבת – היא באוויר, בצל, במחשבה.

המקום שבו הסרט מצליח הוא בהצגת ההתמודדות הפוסט-טראומטית של גיבוריו. פינני אינו “הילד שניצל” בלבד – הוא בן-נוער מתוסכל, רדוף, חסר שקט. גם גוון (מדלין מקגרו) הופכת מדמות משנה לדמות נשית מובילה שמנסה להחזיק את המציאות עבור שניהם. הקשר האחאי שלהם הוא לב הסרט, ומעניק רובד רגשי נדיר בז’אנר שמעדיף לרוב זעקות על פני דמעה אמיתית.

רוחות, זיכרונות וטראומה מצולמת

אם בסרט הראשון הטלפון שימש גשר בין החיים למתים, כאן הוא משמש מראה לנפש. פינני שומע את קורבנות העבר, אך הפעם הוא שומע גם את עצמו. החיבור בין רוחות המתים לבין הדחקה של טראומה יוצר שפה קולנועית שמאזכרת את "The Sixth Sense" ו-"The Babadook" – שם האימה נובעת מהזיכרון, לא מהיצור שמתחת למיטה.

דריקסון משתמש בשפה חזותית קרה, כמעט חסרת צבע, כדי לבטא את ההקפאה הפנימית של הדמויות. הסצנות של השלג והקרח הן לא רק תפאורה – הן סמל לרגשות שקפאו בזמן.

אית'ן הוק חוזר – אך אחרת

למרות שהגראבר מת בסרט הראשון, הוא שב כאן בצורת חזון, דמות רפאית שמדברת דרך הטלפון השחור, אולי אפילו דרך תודעתו של פינני. הוק מצליח להפוך את המפלצת למעין סמל של רוע מתמשך – משהו שאי אפשר פשוט “להרוג”. הופעתו הקצרה אך הדחוסה הופכת לאחת הנקודות החזקות של הסרט, בעיקר בזכות השילוב בין נוכחות מאיימת ותחושת עצב קודרת.

ביקורות ראשונות: בין עוצמה לרפיון

התגובות הראשונות לסרט חלוקות.
מבקרים משבחים את השאיפה להעמיק ולהתבגר, אך טוענים כי המעבר מהמרתף המלחיץ לסביבה פתוחה מקטין את תחושת האיום. עם זאת, רשתות חברתיות מלאות בציוצים נלהבים על “הקשר הכי אמיתי בין אחים שראינו בסרט אימה מזה שנים”.

בסוף השבוע הראשון להקרנתו, הסרט הכניס מעל 26 מיליון דולר בצפון אמריקה בלבד – הישג מרשים לז’אנר האימה, ומסר ברור ליוניברסל: הטלפון השחור עדיין מצלצל חזק.

מה הלאה?

הסיום של The Black Phone 2 משאיר פתח ברור להמשך. ללא ספוילרים, ניתן לומר שהיקום של “The Grabber” הפך כעת למעין אגדה אורבנית, וייתכן שהיוצרים מתכננים טרילוגיה. לפי רמיזות של דריקסון בראיונות, “השאלה האמיתית היא לא מי מת, אלא מי עוד לא השתחרר.”