הספקתי לצפות כבר בשלושת הפרקים הראשונים של העונה האחרונה בסדרה ״סיפורה של שפחה״. האמת? אני עדיין לא יודעת מה להגיד. סיפורה של שפחה מציגה את הקונפליקטים הסמויים של החברה בצורה קצת פחות סמויה, והרבה יותר מוקצנת, בעיר ״גלעד״ שבה מעמד האישה שווה למעמד של פח האשפה (במילים עדינות). כבר משכו אותנו עם מיליון עונות ואני, בתור צופה הדוקה שכמותי, הבנתי שחייב לראות את העונה האחרונה – כי אני חייבת סגירת מעגל.
למען האמת כבר שכחתי איך הסתיימה העונה הקודמת. לקח די הרבה זמן עד שהוציאו את העונה האחרונה ואולי היה כדאי לעשות רענון קצר של העונה הקודמת, אבל למי יש זמן לזה? טוב נו, לא משנה. בכל מקרה – התחלתי בצפייה של הפרק הראשון ואתמול הגעתי לסיום הפרק השלישי ששודר עד כה. אני לא אעשה לכם ספויילרים – אבל בינתיים אני לא יודעת לאיזה כיוון זה הולך. יש המון קטעים שהרגשתי שאני רוצה פשוט להריץ אותם, מונולוגים ושיחות משעממות שלי באופן אישי גרמו להגיע לסף ההירדמות בצפייה בפרק, ולא, אני לא במחסור של שעות שינה.
אני לא מרבה בביקורת (כן אני כן), אבל חייב להגיד גם כמה דברים חיוביים על העונה. אין ספק שהפעם (אני מקווה), מרגישים שהולך להיות שינוי כלשהו. יש המון שאלות שעולות בכל הקשור לבנייה של ״בית לחם החדשה״ העונה, מעמד האישה והחזרה של סרינה להיות הפרזנטורית של ״בית לחם״ שקצת גורמת לי לחשוב: האם היא מתכננת משהו ותפתיע אותנו לטובה? או שהיא ממשיכה להיות הדמות השנואה שאני עדיין באופן די מפתיע מרחמת עליה?
ובכן, מדובר בעונה שכבר מרגע עלייתה מתחילה להעלות לא מעט שאלות באשר לעתיד ״גלעד״, לעתיד של העיר החדשה, ממש סטרטאפ של ״בית לחם החדשה״ ולעוד מדינות שמתחילות באופן די ביזארי להתעניין, ואפילו להשתכנע ואולי גם לשתף פעולה עם הרעיונות המטורפים של המפקדים ב״גלעד״. אני בטוחה שמרד יהיה פה – הבטיחו לנו את זה, במשך שש עונות חיכינו לזה ואם לא עכשיו אז מתי? נותר רק לחכות, אני מאמינה שהעונה תהיה טובה, אבל במובן כלשהו גם מאוסה כמעט כמו הפרצופים של ג׳ון כשהיא נכנסת לרכבת ורואה שם את סרינה.
מה חשבתם על הפרקים הראשונים? מה צופן לנו העתיד? כל זאת ועוד.. בפרק הבא!
