שר, בלבול ושידור חי: הקאמבק שאי אפשר היה לתכנן
אחד הרגעים הזכורים ביותר של הערב שייך ללא ספק ל-Cher. הזמרת האגדית חזרה לבמת הגראמי לראשונה מזה 18 שנה, כדי לקבל פרס מפעל חיים – ואז להוכיח מדוע שידור חי הוא עדיין זירה מסוכנת.
נאום ההוקרה היה מרגש, אך ההמשך גלש במהירות לקומדיה לא מתוכננת: שר ירדה מהבמה מבלי להכריז על המועמדים, חזרה, ואז הכריזה בטעות על לות’ר ונדרוס כזוכה – למרות שנפטר לפני שנים. רק לאחר רגעי בלבול התברר כי הכוונה הייתה לשיר Luther של קנדריק לאמאר ו-SZA. מנחה הטקס, Trevor Noah, סיכם זאת במשפט אחד מדויק: “אני אוהב טלוויזיה חיה”.
Bad Bunny: מוזיקה, פוליטיקה והיסטוריה
הזוכה הגדול של הערב היה ללא ספק Bad Bunny, שגרף שלושה פרסים – כולל אלבום השנה – והפך לאחד האמנים הלטיניים המשפיעים ביותר בתולדות הגראמי. אך הזכייה לא הייתה רק מוזיקלית.
בנאום חזק ובלתי מתנצל, הוא קרא “ICE out” במחאה על מדיניות ההגירה בארצות הברית, והבהיר שטקסי פרסים כבר מזמן אינם מנותקים מהמציאות הפוליטית. העובדה שלא הורשה להופיע (עקב חוזה לקראת מופע המחצית של הסופרבול) רק הוסיפה למיתוס סביבו – נוכח, משפיע, גם בלי לשיר תו אחד.
סברינה קרפנטר ממריאה – תרתי משמע
אם מישהו חיפש הוכחה לכך שפופ יכול להיות גם אבסורדי וגם מדויק, Sabrina Carpenter סיפקה אותה. ההופעה שלה ל-Manchild הציבה אותה כדיילת אוויר, מוקפת בגברים חסרי תועלת – מנתח, כומר, קוסם ואסטרונאוט – כולם סמליים, כולם מיותרים.
זה לא היה הגיוני, זה לא היה ריאליסטי, אבל זה היה מבוצע בכריזמה כזו גבוהה, עד שהקהל פשוט זרם. שיא ההופעה: שליפת יונה מכובע. פופ במיטבו – מודע לעצמו, מוגזם, ומדויק.
K-Pop עושה היסטוריה אמיתית
רגע היסטורי נרשם כאשר השיר Golden מהסדרה KPop Demon Hunters זכה בפרס השיר הטוב ביותר למדיה חזותית – הזכייה הראשונה אי פעם של K-Pop בפרס גראמי. מאחורי הרגע עמדו יוצרים דרום-קוריאנים-אמריקאים, ובראשם EJAE, שסיפרה כי הלחן נכתב… בדרך לרופא השיניים.
זה אולי נשמע כמעט מגוחך, אבל מסמל היטב את הדרך שבה תרבות שוליים הופכת לזרם מרכזי: K-Pop כבר לא “אורח” בגראמי – הוא חלק מהקאנון.
מ-Lady Gaga ועד בוקסרים: הערב שבו הכול מותר
Lady Gaga, כמובן, לא אכזבה. עם כובע שנראה כמו אהיל ריסים, זחילה על הרצפה וצרחות מול זרקורים מסנוורים, היא הפכה שיר פופ לדימוי תיאטרלי כמעט סוריאליסטי.
ומנגד – Justin Bieber עלה לבמה כשהוא לבוש בבוקסרים בלבד, גיטרה סגולה וגרביים. טרבור נואה סיכם זאת היטב: “עוד תנועה אחת – והיינו ב-OnlyFans”.
סטיבן ספילברג, EGOT וגבולות הז’אנר
אחד הרגעים השקטים אך המרשימים של הערב היה כניסתו של Steven Spielberg למועדון ה-EGOT – זכייה באמי, גראמי, אוסקר וטוני. הזכייה הגיעה בזכות עבודתו על הסרט התיעודי Music for John Williams, והשלימה קריירה שאין לה כמעט מקבילה בתרבות המערבית.
אז מה למדנו מהגראמי 2026?
טקס הגראמי של 2026 לא היה “מהוקצע”. הוא היה מבולגן, פוליטי, רועש, לפעמים מביך – ובעיקר אנושי. הוא הוכיח שמוזיקה היא לא רק תעשייה, אלא שדה תרבותי חי, שבו פוליטיקה, זהות, הומור וכאוס מתקיימים יחד.
ואולי זו הסיבה האמיתית שאנחנו עדיין נשארים ערים בלילה כדי לראות אותו.
